הקדמה
את המחקר על דארומה (Daruma, ביפנית: ダルマ), הידוע גם כ"טאמו" בסינית (Tamu, בסינית: 達摩) או ה"בודהידהרמה" בהודית, התחלתי לגמרי במקרה, תוך כדי ניסיון לחקור את ההיסטוריה של הקרטה לעומק. ככל שצללתי יותר עמוק לתוך המחקר על ראשית ההתפתחות, גיליתי כי אני נופל לתוך מחילת הארנב ועושה רושם שיש אינסוף חומר על הנושא. כאשר הסיכומים הגיעו לכמה עמודים של קובץ וורד, הגעתי למסקנה שאולי עלי לפצל בין השניים, להפריד את סיפורו של דארומה ולהשאיר אותו כאבן דרך חשובה במאמר על ההיסטוריה של הקרטה ולהרחיב עליו במאמר נפרד, הלוא הוא מאמר זה. ככל שהמשכתי לחפור בנושא, הסתבר שכל הספרות שהצלחתי להשיג (אני מאוד קפדן בנושא הספרות שלי, בכך שאני מקפיד שתהיה ספרות מקצועית, עם מובאות וביבליוגרפיה אמינה) היא ספרות משנה. לצערי רוב הספרות המקורית היא לא בשפה שאני מסוגל לקרוא (סנסקריט, הודית שאינה-סנסקריט, סינית, מלזית וסינית עתיקה), מה שהקשה לבחון את הנושא לעומקים הרצויים כפי שאני משתדל להקפיד בדרך כלל, אך הפעם אאלץ להסתפק בספרות משנית בשלב זה.
ישנה שזירה בלתי נפרדת בין האדם המובא כאן במאמר לבין ראשית ההיסטוריה של כל אמנויות הלחימה במזרח אסיה. אותה הדמות, אפופה במסתורין, שבכלל לא היתה לוחם ולא חשב על אמנויות לחימה, הפכה לאבי אחד המאפיינים והסממנים המזהים של כל מה שנקרא בעבר המזרח הרחוק או האוריינט.
הסיפור של דארומה
הסיפור מתחיל במאה ה-5 לספירה והוא מספר על הנסיך לשושלת פלאווה (Pallava; पल्लव), שושלת ששלטה באזור דרום הודו ונחשבת לשושלת ישירה מהבודהה עצמו שנולד בשם סידהרטה גאוטאקאמה (गौतमबुद्धः, Sidharta Gautakama), שנולד דור 28 לאותה שושלת, בסביבות שנת 470 והיה בנו השלישי של מלך פלאווה, סקאנדוורמן הרביעי (Skandavarman IV), והיה אמור לרשת חלק מהממלכה באזור. בגיל צעיר גילה כישרון רב בבודהיזם (Buddhism; बौद्ध धर्म), אשר ריתק אותו והחליט להשיל מעליו את הזכויות המולדות ולוותר על המלוכה בשביל להתמקד בלימודי הבודהיזם. הוא הפך למואר בגיל מאוד צעיר וכבר בגיל 22 נהיה למורה ונחשב לעילוי, שמו שונה לבודהידארמה (Bodhidharma, बोधिधर्म), התוספת דארמה היא כמו מורה שמשמעותו המורה שעל הנתיב להארה.
בתקופת חייו הייתה כמיהה רבה ללימודי בודהיזם בסין, שנחשבה למרכז תרבות, מדע ופילוסופיה בכל האזור. סין, שהייתה אז מפולגת לשתי ממלכות: הצפונית והדרומית, שגם הן כל הזמן התחלפו וקיסרים עלו ובניהם או נכדיהם נפלו. דרומה הוזמן על ידי הקיסר וו (או וו-די 梁武帝, Wu-Di; 464-549, כנראה הקיסר וו ממלכת ליאנג (梁朝, Liang, 502–557)). הקיסר התעניין מאוד בבודהיזם, אך את דארומה הוא מעולם לא פגש.
הקיסר הזמין אליו מורי בודהיזם רבים, אך כל חייו לא נענו לו. רק בהגיעו לגיל 60, שנחשב אז למאוד מבוגר, קיבל את ההודעה שיגיע אליו מורה דגול. בעקבות הזמנה זו דרומה יצא למסע אל הקיסר, שלפי האגדה יחף ורק הגלימה לגופו. המסע היה קשה, דרך מעברים בין הרי ההימליה. במשך תקופת מסעו (שנמשך כנראה בין שמונה חודשים לשנתיים) נאלץ רבות להסתתר במערות ולשמור על חום גופו. במהלך המסע פיתח טכניקה להורדת הנשימה והדופק, כך שיוכל לשרוד את הקור העז, החוסר במזון ובמים לשתייה ואיתני הטבע הקשים במקום. טכניקות אילו לימים הפכו למערכת לימודים פיזיים שיעביר לתלמידיו ולימים יהוו בסיס לאמנויות הלחימה.
הקיסר הנרגש יצא עם משלחת לקבל את המורה הגדול, ולמרבה הפתעתו פגש אדם צעיר בשנות העשרים המוקדמות. על אף אכזבתו לא הראה אותה כלפי חוץ והחליט לבחון את המורה הצעיר. האגדה מספרת כך:
הקיסר פנה לדרומה ושאל, "האם אוכל לשאול אותך שאלה?"
דרומה ענה, "ברור שאתה יכול."
הקיסר וו שאל, "מה מקור הבריאה הזו?"
דרומה הביט בקיסר וצחק, "זאת שאלה טיפשית! שאל עוד אחת."
הקיסר וו הרגיש מושפל עמוקות. למעשה הייתה לו רשימה שלמה של שאלות לשאול את דרומה. שאלות שהוא הרהר בהן במשך שנים, שאלות שהוא ראה עמוקות ועמוקות. ועכשיו, הילד חסר המשמעות הזה, שהגיע משום מקום, דחה שאלה עמוקה אחת כטיפשית! וגם זו שאלה שהוא ניהל עליה ויכוחים ודיונים רציניים רבים!
למרות שהרגיש מושפל עמוקות וכעס פנימי רב, הוא התעשת ואמר, "הרשה לי לשאול אותך שאלה נוספת. מה מקור קיומי?"
כששמע זאת, דרומה צחק בקול רם עוד יותר ואמר, "זו שאלה טיפשית עוד יותר! שאל משהו אחר."
אילו הקיסר היה שואל על מזג האוויר בהודו או על בריאותו של דרומה, ייתכן שדרומה עדיין היה עונה על שאלותיו. אך האיש שאל על "מקור הבריאה" ועל "מקור קיומו שלו". דרומה דחה את שאלות הקיסר.
כעת כעסו של הקיסר עלה לשמיים, אך הוא עדיין שלט בעצמו ושאל את שאלתו השלישית. הוא ערך רשימה של כל המעשים הטובים שעשה בחייו – כמה אנשים האכיל, אילו מעשים טובים עשה, כמה צדקה נתן, כמה שירות חברתי עשה – כל זה היה ברשימה שלו.
הוא שאל, "כדי להפיץ את הבודהיזם, בניתי אולמות מדיטציה רבים, שתלתי מאות גנים והכשרתי אלפי מתרגמים. עשיתי כל כך הרבה סידורים. האם אשיג גאולה?"
לשמע זאת, בודהידהרמה נהיה רציני. הוא קם, הביט בעיניו הגדולות אל תוך עיניו של המלך, ואמר, "מה?! וישועה? תישרף בגיהנום השביעי!" כוונתו של דרומה הייתה שאין כל ערך לדברים החומריים שעשה או בנה, אלא רק כוונותיו לעשות טוב לאחרים, ומי שעושה טוב כדי שיעשו לו טוב בחזרה, הרי הוא יזכה על כך לגיהנום.
משפקעה סבלנותו של הקיסר, הוא ביקש לגרש את דרומה מהחצר ולהגלות אותו להרים. מצידו הוא לא התרגש מכך, מכיוון שכבר בעברו עזב את הארמון והשיל מעליו את מנעמי המלוכה. בהרים אילו פגש בכמה אנשים והתקבצו סביבו תלמידים. הוא לימד אותם מדיטציה ופיתח עוד את שיטותיו. המדיטציה שלמד משושלת הבודהה גאוטאמה לא הייתה מספקת לתלמידיו של דרומה, ולכן הוא הוסיף לעבודת המדיטציה המנטלית גם תנועות פיזיות. תנועות אילו נועדו לעורר את הגוף ולהזרים דם ולהישאר ערים, מבוסס מעט על היוגה אך התרגילים היו יותר מהירים. תנועות אילו, עם צרכי הגנה עצמית, הפכו לימים לסגנון הלחימה שאולין שי (Shaolin Shi; 少林寺, מילולית: מקדש שאולין/שורין), 'קמפו' (Kenpō; 拳法, מילולית: חוק האגרוף), או השילוב ביניהם המוכר כ'שורין-ג'י קמפו' (Shorin-ji Kempo; 少林寺 拳法, חוק האגרוף של מקדש שאולין/שורין), 'גוואנג-פה' (功夫; Gōng-fū, מילולית: איש של כבוד, ומכר גם כקונג-פו), ה'וושו' (武術, Wǔshù, מילולית: אומנות לחימה).
אגדה נוספת אודות דרומה מספרת על התקופה בה התגורר בהרים. האויב הכי מר של מי שעושה מדיטציה הוא השינה, שכן במדיטציה שלימד אסור היה להירדם. ביום אחד לא הצליח דרומה לשמור על עפעפיו פתוחים, ובכעס רב חתך את עפעפיו שנשרו לרצפה והפכו לעלי התה הראשונים בסין, מכיוון שהתה היה חלק חשוב בזן בודהיזם. לכן בתיאורים של דרומה, בציוריו, דמויותיו ופסליו, הוא מתואר עם עיניים עגולות ופקוחות לרווחה. מקור האגדה היא מתוך הסיפור שדרומה התגורר עם תלמידיו על גבעה שנקראה גבעת צ'א, שמשמעותה היא תה. התלמידים גילו את העלים הללו שריחם נעים ומאוד מעוררים. דרומה גילה כי אם מרתיחים את העלים במים, הנוזל שנחלט מהעלים הללו מדיר שינה מעיניהם של השותים אותו. למעשה לא ברור אם שם הגבעה נלקח מן העלים או שהתה הסיני נלקח משם הגבעה.
עם הגעת החורפים הקשים, דרומה ותלמידיו לא הסתפקו בנסיגה למערות טבעיות שהיו בהרים אילו, והם בנו להם מקדש קטן שסיפק להם הגנה מגנבים ושודדים במהלך השנה, והגנה מפגעי הטבע והקור בחורף. לימים המקדש גדל, זז מעט ממקומו כמה פעמים, והיום המקדש שנמצא שם הוא מקדש הַשאולין, שהם פיתחו את המדיטציה והשליטה בגוף לכדי אמנויות לחימה שונות שמנעו פלישות מבוזזים, והפכו למקום עלייה לרגל, התפעלות והשתאות מהיכולות הפיזיות של צאצאי תלמידיו של דרומה.
לא ידוע הרבה על סוף ימיו של דרומה, איך ומתי הלך לעולמו. יש המספרים כי הלך לישון לאחר שנים שהדיר שינה מעיניו, ויש שאומרים כי שקע במדיטציה עמוקה שממנה לא התעורר, ויש המספרים גם סיפורים מעניינים מאוד שהן מופלאות מן הטבע. לאחר מותו נותרה מורשת של תרבות הזן-בודהיזם, אשר התפשטה מסין למדינות רבות מסביב, כגון אינדונזיה, קוריאה, יפן ועוד.
סיכום
מורשתו של האיש המיוחד הזה הוטבעה בהרבה מקומות בעולם, בתרבות, בהיסטוריה, בדת, באמנויות לחימה ועוד. אין ספק שהיה אדם מיוחד ולא סתם השאיר חותם בעולם המזרחי אך גם בעולם המערבי. ההכרה של הזן בודהיזם, או בקיצור הזן, היא נחלת הכלל היום והכל אודות לאותו דרומה שנדד מהודו לסין.
אמנויות הלחימה גם חייבות לו את קיומן בעולם הזה, שהרי פיתוח תרגילי התעוררות, מתיחות ויוגה הפכו לאט לאמנויות לחימה שנוצרו בכל המדינות במזרח אסיה אליהן הגיע הזן של דרומה.
אחד הסמלים המוכרים ביותר של דרומה הוא בובות הדרומה. אילו בובות בצורת ביצה וצבועות באדום וזהב, בחזית אחת ישנן פנים עם שיער פנים ועיניים גדולות ועגולות שאין בהן אישונים. המסורת אומרת שכאשר קונים בובת דרומה מביעים משאלה וצובעים אישון אחד; כאשר המשאלה מתגשמת צובעים את האישון השני, ואז יש מעין תערוכה של משאלות שהתגשמו. עד היום בשווקים ביפן ניתן לרכוש בובות דרומה, עם או בלי אישונים.
מקורות
- Funakoshi, Gichin, "Karate-Dō Kyokan", Translated by Tsutomu Oshima, Kodansha International Ltd. Tokyo, 1973
- McCarthy, Patrick, "Bubishi", Charles E. Tuttle Company, Singapore, 1995
- Oliveira, José Erasmo de Junior, "Karate-Dō Shōtōkan: História, princípios e conceitos básicos", Brasília/DF, 2011. Revisado em 2016. (In Brazilian)
תמונות
- מחוז פלאווה בהודו מתוך אתר ויקיפדיה באנגלית תחת ערך: Pallava Dynasty
- "דארומה/בודהידהרמה" גלריית Freer במכון סמיצוניון בוושינגטון DC
- בובת דארומה יפנית מתוך אתר https://www.daruma.jp/about.html
