מאסטר איטוסו (אנקו) יאסוצונה
מאסטר איטוסו (אנקו) יאסוצונה (糸洲 安恒; Itosu Yasutsune, 1830-1915): מורה, הוגה ומטווה דרך ובעיקר אמן לחימה אמיתי.
אחד השמות המוכרים ביותר בעולם הקרטה המודרני על כל סגנונותיו הוא מאסטר איטוסו. הוא לא רק היה אחד המורים החשובים באוקינאווה (Okinawa; 沖縄, המחוז הדרומי של יפן) בטרום התקופה המודרנית של הקרטה, הוא היה בונה הדרך לאמנויות הלחימה האוקינאוויות במקום, לימים גם ביפן ובכל העולם. שמו נקשר עם אומני לחימה רבים בממלכת ריו קיו (Ryū-Kyū 琉球, שמה של הממלכה ששכנה במקום בו נמצאת היום אוקינאווה), ביפן, בסין ובפורמוזה (福爾摩沙, שמה של טאיוון לפני המהפיכה). הוא גם מוכר כהמורה של כל מייסדי סגנונות הקרטה המוכרים בעולם היום שנבעו מאותה תקופה.
איטוסו נולד בעיר שורי (Shuri 首里), בירת אוקינאווה וכבר בגיל 16 החל להתאמן תחת מאסטר סוקון "בושי" מצומורה (松村” 武士” 宗棍, Sokon “Bushi” Matsumura; 1798-1901). שם התיידד עם מאסטר אזאטו (安里 安恒, Azato Anko; 1827-1906), בעל אותו שם פרטי כמותו, ותלמידים אחרים. השניים התיידדו מיד והיו לחברים עד סוף ימיהם.
מאסטר אזאטו, שהיה לוחם מיומן, בן לשר צבא ובעל תפקיד חשוב בארמון המלך של ריו קיו, המליץ על מאסטר איטוסו, מתוקף תפקידו הבכיר, לתפקיד מזכיר המלך של ממלכת ריו-קיו והוא שימש מזכיר למלכים עד סוף חייו.
בתחילת המאה ה-20 הציג איטוסו בפני שר החינוך של אוקינאווה את הקרטה, שנקרא אז טוֹדֶה (Tode 唐手, יד סינית), הצליח להכניסה למסגרת תכנית החינוך באוקינאווה על אף שהייתה אסורה כל אמנות לחימה מזה מאות בשנים בממלכה לפשוטי העם.
מאסטר איטוסו היה אדם חזק מאוד ולימד את חניכיו לפתח את הגוף ולחזק אותו. בכפות ידיו היה, על פי הסיפורים, מסוגל למחוץ ערימה של במבוקים, באגרופיו היה שובר לבנים ובסיום אימונים היה מזמין את חניכיו לחבוט בו במקלות, באגרופים ובבעיטות בעודו צוחק ושותה סאקה חם. כל זאת אפשרו לו להפתיע את כולם כאשר ניצח את חברו הטוב מאסטר אזאטו במשחק של הורדות ידיים, על אף שהיה גבוה ורחב ממנו משמעותית.
החברות של מאסטר איטוסו ומאסטר אזאטו הייתה חזקה ואמיצה, הם עודדו זה את זה תמיד ומסופר שלא הייתה קינאה ביניהם, והם שמחו איש בהצלחתו של חברו. מאסטר אזאטו לא קינא במספר החניכים של מאסטר איטוסו ומאסטר איטוסו לא קינא במעמד של מאסטר אזאטו. לשניהם לא היו שאיפות בתחום אחד של השני. מאסטר איטוסו לא חשק במעמד מעבר למעמדו ומאסטר אזאטו לא רצה לאמן חניכם כמעט בכלל. אך שניהם עודדו את מאסטר פונאקושי גיצ'ין (船越 義珍, Funakoshi Gichin, 1868-1957) להתאמן אחד אצל השני ואף אצל המורה של שניהם, מאסטר מצומורה.
מבין הישגיו ותרומתו לקרטה, מיוחס למאסטר איטוסו פיתוח קאטות ה"פִּינָאן" (Pinan) אשר לימים הפכו בהגיה יפנית לקאטות ה"היאן" (Heian 平安) אשר פותחו מקאטות מוקדמות יותר כגון: קושנקו (Kushanku) לימים שתי קאטות קאנקו – Kanku 観空), פאסי (Passai לימים שתי קאטות באסאי 抜塞), שינטו (Shinto לימים הקאטה צ'ינטה 珍手) וג'יון Jion 慈恩). המטרה של הקאטות הללו היו בניה של למידה ומן הקל אל הכבד, מהפשוט אל המסובך ומהפשוט למורכב ומהקל אל הקשה, בהמשך למורשת שנלמדה בעבר של "שלוש שנים לקאטה".
למאסטר איטוסו היו מעט מורים והרבה תלמידים. תלמידיו הרבים היו ממושמעים מאוד ולמדו להיות חברים טובים, גם אם היו ביניהם אי הסכמות, הבדלי תפיסות ופלגים שהפכו לסגנונות שונים. מבין תלמידיו המוכרים הם מאסטר פונאקושי אשר פיתח את שיטת השוטוקאן (松涛館, Shotokan) ביפן, מאסטר מאבוני קנאווה (摩文仁 賢和, Mabuni Kenwa; 1889-1952) אשר פיתח את שיטת השיטו-ריו (糸東流, Shito-ryu) והיגאונה קנריו (東恩納 寛量, Higaone Kanryu; 1853-1915) ומאסטר מיאגי צ'וג'ון (宮城 長順, Chojun Miyagi; 1888-1953) שפיתחו את סגנון הגוג'ו-ריו (Goju-ryu; 剛柔流) באוקינאווה. על אף שלא התכוון לכך, מתוך הוראתו של מאסטר איטוסו צמחו שיטות שונות של קרטה.
באוקטובר 1908, שולח מאסטר איטוסו מכתב לשר הצבא היפני טראאוצ'י מאסאטאקה Terauchi Masatake (寺内 正毅 1852-1919) ושר החינוך היפני מאקינו נובואקי (Makino Nobuaki 牧野伸顕, 1861-1949) מכתב רשמי המנסח מהם עשרת עקרונות הקרטה, מסמך שמוכר היום כ"איטוסו טודה ג'וקון" (Itosu Tode Jukun; 糸洲唐手十訓). במסמך חשוב זה מניח את אבני היסוד לדוג'ו-קון ולניג'ו-קון של מאסטר פונאקושי.
מאסטר איטוסו כותב באיגרת לחניכי הטודה שלא די בפיתוח הגוף והעוצמה הפיזית, שזה מאוד חשוב, נחוץ ללמוד להגן על עצמך כך שלעולם לא תילחם. גם אם נתקלים בשודד, יש להיות עירניים, להימנע מעימות ולהיות צנועים בסביבה שלכם, כך תמנעו התקפה. מאסטר פונאקושי מתאר בספרו האוטוביוגרפי את מאסטר איטוסו כאדם חייכן אך מאוד נוקשה באימונים, בעל אג'נדה חינוכית מאוד מוקפדת אך יותר מכל כאדם מאוד צנוע שאינו מתפאר במעשיו, אפילו אם הם מאוד משמעותיים לעולם הקרטה ומשפיעים עליו עד עצם היום הזה.
מקורות:
Alexander, George W., “Okinawa: Island of Karate” Yamazato Publications, Florida, 1991. Second Printing, 1992.
Bishop, Mark, “Okinawan Karate: Teachers, Styles and Secret Techniques” Tuttle Publishing, Tokyo | Rutland, Vermont | Singapore, 1999
Clayton, Bruce D., “Shotokan’s Secret: The Hidden Truth Behind Karate’s Fighting Origins” Black Belt Books (Div. of Ohara Publications Inc.), USA, 2004. Ninth Printing, 2007.
Funakoshi, Gichin, “Karate-do: My way of life” Kodansh International, Tokyo | New York | London, 1975. Eighth printing 1989.
Funakoshi, Gichin, “Karate-do: Nyumon” Kodansh International, Tokyo | New York | London, English First edition, 1988. Paperback edition, 1994.
