מאסטר אזאטו (אנקו) יסוצונה
מאסטר אזאטו (אנקו) יסוצונה (安里 安恒, Azato Yasutsune; 1826-1906): מאסטר של לוחמה, דבקות והרבה צניעות
כאשר מדברים על המאסטרים הגדולים שנתנו תרומתם לקרטה, אי אפשר להתעלם מאחד השמות הגדולים והחשובים בהיסטוריה של הקרטה, מאסטר אזאטו יסוצונה (安里 安恒, Azato Yasutsune; 1826-1906). למרבה ההפתעה הוא דווקא שם לא מוכר במיוחד, בעיקר משום שהיה לוחם יותר מאשר מורה ולימוד חניכים מעולם לא היה בראש מעייניו. למעשה היה לו רק תלמיד אחד בכל ימיו (וגם זה היה כטובה שהיה חייב לאביו של התלמיד), אפילו בנו בכורו, שהיה לוחם, מגן ואציל בממלכת ריו קיו, לא התחנך על ברכיו, אלא נשלח למורה הגדול של זמנו וחברו הטוב ביותר, מאסטר איטוסו יסוצונה (糸洲 安恒, Itosu Yasutsune; 1830-1915).
מאסטר אזאטו היה בנו של שר בצבא של ממלכת ריו-קיו (琉球, Ryu-Kyu; שמה של הממלכה ששלטה באזור שהיום נקרא מחוז אוקינאווה (沖縄, Okinawa)) מאזור טוֹנְצִ'י (殿内, Tonchi, שהיה האזור בו התגוררו פקידי הממשלה הבכירים) ובעצמו היה איש צבא בן למעמד גבוה בעיר בירה אוקינאווה. מגיל צעיר היה תלמיד של מאסטר סוֹקוֹן "בּוּשִי" מָצוּמוּרָה (松村” 武士” 宗棍, Sokon “Bushi” Matsumura; 1798-1901) באמנות ה"אוקינאווה-טה" (Okinawa-te; 沖縄手) אך הוא בעיקר התמחה באומנויות אופייניות לסמוראים כגון לחימה על סוס, אמנות לחימה בחרב, אִיאָיְגִ'וטְסוּ ואִיאָיְידוֹ (Iaijutsu Iaidō, 居合術，居合道) אמנות שליפת החרב המסורתית ודרך שליפת החרב המודרנית), קֶנְג'וּטְסוּ וקֶנְדוֹ (Kenjutsu, Kendō剣術、剣道) הסייף היפני המסורתי והמודרני, חץ וקשת – קְיוּג'וּטְסוּ וקְיוּדוֹ ( Kyujutsu, Kyudō 弓術，弓道 העתיק והמסורתי), יותר מכל, מאסטר אזאטו היה אדם מלומד ואיש ספר. יתרונות אילו הקנו לו את היכולת להיות היועץ הצבאי למלך באי. כל זאת החל ללמוד בצעירותו כאשר היה עם אביו ומשפחתו בשליחות במקומות שונים ברחבי דרום יפן ולאחר מכן מתוקף תפקידו בחצר המלוכה, עד שובו סופית לאוקינאווה ב-1892.
מאסטר פונאקושי גיצ'ין (船越 義珍, Funakoshi Gichin, 1868-1957) היה תלמידו הכי מוכר וגם היחיד. כאמור, אפילו את בניו השאיר בידיו הנאמנות של מאסטר איטוסו. החינוך הסמוראי הקפדני של מאסטר אזאטו הפך אותו למאוד מחמיר בשיעורים. מאסטר פונאקושי מתאר את השיעורים אצלו כמאוד מייגעים ומחזוריים. הוא חייב את מאסטר פונאקושי לחזור על אותה קאטה שוב ושוב במשך ימים, שבועות ואף חודשים עד אשר הרגיש שהוא מוכן מספיק, רק כאשר היה מרוצה ממנה היה מאפשר לו להמשיך הלאה. מאסטר אזאטו טבע את המונח "שלוש שנים לקאטה" שקבע כי כל קאטה יש ללמוד שלוש שנים ורק אז, אם המורה מרוצה מהביצועים אפשר להמשיך לקאטה הבאה, בניגוד ללימוד המודרני, כבר אז, המשקיע בלימוד כמה קאטות במקביל.
שיטות הלימוד של מאסטר אזאטו היו מאוד קפדניות, דקדקניות ופיזיות במהלך היום, מעמיקות בתפיסת הקרטה בשעות הערב. מאסטר אזאטו ניהל רישום של כל אומנויות הלחימה באוקינאווה של תקופתו. ברישומים הוא ניצל את עמדתו כנציג השלטון ובחן את כל היתרונות והחסרונות של כל אומנויות הלחימה השונות. בציטוט שלו בספר הביוגרפי של מאסטר פונאקושי הוא גורס "הכר את עצמך ואת אויבך: זה המפתח הסודי לאסטרטגיה" כך טען.
מאסטר אזאטו היה דייקן, קפדן ודרש זאת לא רק מהסובבים אותו, אלא בעיקר גם מעצמו. טוענים שהוא היה לוחם אדיר בקשת ובחרב, אך גם בידיים ריקות. האגדה מספרת, לפי ספרו האוטוביוגרפי של פונאקושי, שיום אחד הוזמן על ידי אחד ממומחי הסייף היפני ולחימה בחרב המסורתית בסגנון גִ'יגֶן-ריו קֶנְג'וּטְסוּ (示現流剣術, Jigen-Ryu Kenjutsu; סגנון לחימה בחרב הנחשב לאחד האכזריים והחזקים ביותר בכל יפן) המפורסמים ביותר באי, יוֹרִין קָאנָה (Yōrin Kanna, לא מצאתי עדיין סימוכין על שמו ומקורותיו), לדו קרב כאשר הוא בחרב שלופה בעוד מאסטר אזאטו בידיים חשופות. קאנה היה ידוע לא רק במיומנות הרבה אלא גם בזריזותו הרבה ובכוחו העצום, לא היו חסרים לו, לא אומץ ולא רוח לחימה. אך שהוא תקף את מאסטר אזאטו שוב ושוב זה בכל פעם הסיט את החרב ממסלולה, הטיל אותו לקרקע, ריתק אותו ובכל פעם עשה זאת כמעט ללא מאמץ.
רוב השפעותיו, הן מבחינת הרוח, החזרתיות, העוצמה וההעמקה בידע משפיעות עד עצם היום הזה על רוח הקרטה, על עיצובו ואופיו.
מקורות:
Alexander, George W., “Okinawa: Island of Karate” Yamazato Publications, Florida, 1991. Second Printing, 1992.
Bishop, Mark, “Okinawan Karate: Teachers, Styles and Secret Techniques” Tuttle Publishing, Tokyo | Rutland, Vermont | Singapore, 1999
Clayton, Bruce D., “Shotokan’s Secret: The Hidden Truth Behind Karate’s Fighting Origins” Black Belt Books (Div. of Ohara Publications Inc.), USA, 2004. Ninth Printing, 2007.
Funakoshi, Gichin, “Karate-do: My way of life” Kodansh International, Tokyo | New York | London, 1975. Eighth printing 1989.
Funakoshi, Gichin, “Karate-do: Nyumon” Kodansh International, Tokyo | New York | London, English First edition, 1988. Paperback edition, 1994.
