דמיינו לכם את זה: רגע של שקט. בן אדם עומד בחדר רצפת עץ, קד קידה שקטה ואז הדממה נשברת על ידי תנועה חדה, עוד תנועה ועוד אחת ועוד אחת. אחרי רצף של תנועות, עוד תנועה, הפסקה, עוד תנועה ועוד אחת ואז תנועה נוספת עם שיאגת קיאי. התנועה ממשיכה, עוד רצף, הפסקה עוד אחת ועוד אחת, סיום מרשים. פוזה סיום עם קיאי אדיר. אז הוא חוזר לאט לעמדת המוצא שלו ואז שקט שוב, קידה ודממה. זו הקאטה בקרטה.

קאטה היא סדרה של תנועות, המבוצעות במרחב, באמצעות הידיים והרגליים ויוצרות המשך בעל משמעות כוללת ומשמעות ספציפית לכל תנועה. באנגלית זה נקרא פורם (Form) כלומר תצורה קבועה. הסדר של כל התנועות ידוע היטב למבצע ולאנשים אחרים העוסקים באמנות הקרטה. קאטה היא תרגול ייחודי, שידוע ומוכר למי שמתעסק בתחום, תנועות שונות היוצרות בסוף מבנה מעניין ונעים לעין תוך הקפדה על פרטים קטנים ורבים. את הקאטה אפשר לראות באמנויות מסורתיות רבות ביפן, כגון הדרמה היפנית העתיקה נו (No 能) וקיוגן (Kyogen 狂言), ותיאטרון הקאבוקי המסורתי (Kabuki 歌舞伎), אפשר לראות זאת בקליגרפיה המסורתית הנקראת שודו (shodo 書道), גם באמנות המדויקת של עיצוב העצים הקטנים שנקראת בונסאי (Bonsai 盆栽) וכך גם בטקס התה היפני המסורתי המכונה צ'אדו (Chado) או סאדו (Sado 茶道).

אז מה זה בעצם קאטה? מה משמעות המילה? כדי להבין מהי קאטה, עלינו לבחון אותה מכמה היבטים. מהי משמעות המילה, כיצד משתמשים בה נכון, מה מבדיל אותה מצורות אימון אחרות בקרטה, ומה ההקשר שבו היא נמצאת? כשמסתכלים על המילה קאטה ביפנית, יש שתי דרכים, למיטב ידיעתי, לכתוב אותה. 形 או 型.  לא אכנס כאן לפירוט וניתוח לנגוויסטי של הסימנית היפנית (הנקראת קנג'י, 漢字, Kanji)

הקאטה היא אחד משלושת היסודות המשלבים את הקרטה. האחד תומך באחרים, ואף אחד מהם לא היה קיים בלעדיהם. שלושת היסודות נקראים גם שלושת ה-K: קיהון (基本), קאטה וקומיטה (組手). קיהון פירושו בסיסי, מדובר בתנועות הבסיסיות, הטכניקות והתנועות הנעשות בקרטה, החל מהיום הראשון של האימון. הוא מתורגל בדרך כלל בצורה ליניארית הלוך ושוב, תוך הדמיה של יריב אחד. קומיטה הוא אימונים, עבודה עם שותף, ללא צורך בדמיון ועבודה על מערכת יחסים בין שני השותפים, החל מרמת הקרב הבסיסית ועד אימוני הקרבות החופשיים. הקאטה היא קצת משניהם ולוקחת רעיונות מהם ומספקת רעיונות גם לשניהם.

את הקאטות אפשר לחלק בכמה אופנים. החלוקה הראשונה שכולם מכירים והיא מבוססת על פי מקורן, מהיכן הגיעו, מאיזה סגנון של הקרטה האוקינאווי הם נשאבו לקרטה העיקרי. הקרטה נשאב מסגנונות שונים של אמנויות לחימה מקומיות בערים שונות ברחבי הממלכה שהייתה לימים מחוז אוקינאווה. הערים העיקריות הן שורי, הבירה, בה התפתח סגנון השורי-טה (Shuri-Te; 首里手), העיירה נהה, בה התפתח הנהה-טה (Naha-te; 那覇手) וההכפר טומארי, בו התפתחה השיטה טומארי-טה (Tomari-te; 泊手). בנוסף היה סגנון שהתפתח ישירות (פחות או יותר) מסגנון השאולין הסיני שנקראת ביפנית שורין ונקרא לימים סגנון שורין או שורין ריו (Shorin-Ryu; 松林流). החלוקה של קאטות בסגנון שוטוקאן (Shotokan;松涛館), השיטה בה אנו מתאמנים, שפיתח אבי הסגנון מאסטר פונאקושי גיצ'ין (Funakoshi Gichin; 船越 義珍, 1886-1957) נחשבה שנים לחלוקה לקאטות שהגיעו מסגנון שורי, קאטות בסיסיות, עוצמתיות, מחוברות לקרקע ולקאטות מסגנון שורין שהן זריזות, מהירות, כוללות בעיטות גבוהות, קפיצות ויכולת אתלטית.

אך למעשה זו לא חלוקה נכונה מכיוון שחלק מהקאטות מגיעות מגנונות שונים למרות האופי המאוד מאפיין. לכן החלוקה היום מדברת יותר על חלוקת בסיס כוח או בסיס זריזות.

צורת חלוקה נוספת בשיטת שוטוקאן היא חלוקה לקאטות לפי רמות, או דרגות של לימוד, הקאטות הלימודיות יותר נקראות קאטות יסוד או קיהון קאטה (Kihon-Kata; 基本型) והן 5 קאטות מסדרת היאן (או פינאן באוקינאווית Heian, Pinan; 平安) שנכתבו על ידי מאסטר איטוסו אנקו (Itosu Anko; 糸洲 安恒, 1831-1915), קאטה אחת מסדרת שלוש קאטות טקי (שפותחו מתוך סדרת קאטות נאיהאנצ'י Tekki, Naihnchi; 鉄騎, 内歩戦). הקבוצה שנייה היא הקאטות הנבחרות, הן חמש קאטות מורכבות יותר הנקראות סנטאי קאטה (Sentei Kata; 選定型) סדרה שלישית היא ללא שם מיוחד הכוללת 4 קאטות נוספות. שלוש קבוצות הקאטות מרכיבות את מה שנחשב בסגנון השוטוקאן כקאטות שכולן מקורן בסגנון הנ"ל והן קאטות היסוד של השיטה. קבוצת הקאטות הבאה כוללת 11 קאטות גבוהות, שהמקורות שלהן מזרמי קרטה שונים או מאומניות לחימה שונות.

מתוך 26 הקאטות שאנו מתרגלים בשוטוקאן יש לנו כמה מקורות שמהן מגיעות הקאטות, חלקן חדשות יותר, בנות כמאה שנים ואחרות יותר עתיקות. הקאטה העתיקה ביותר, הידועה לנו היום, מוכרת בשם סייסאן (פירושה מילולית 13,  Seisan ;十三), המוכרת היום כהאנגצו (半月; Hangetsu) מופיעה בספרות האוקינאווית עוד בספר הבובישי (Bubishi, 武備志, פירושו המילולי "מציאת פתרונות לאמצעי לחימה ואמנויות לחימה", המבוסס על ספר סיני הנקרא בוביישי Bubeizi והושלם בשנות ה-1620) שעותקים שלו מתועדים עוד בשנות ה-1730 ומדגימים בציורים כיצד לעשות את הקאטה. וריאציה זו אמנם השתנתה עם השנים, אך הבסיס של הקאטה הוא אותו בסיס בן כמעט 300 שנה.

החלוקה לקיהון, קאטה וקומיטה היא כמו שפה בפני עצמה. הקיהון זה הבסיס, האותיות, אוצר המילים ודיקדוק; הקאטה היא כמו השירה והפואטיקה, הספרות היפה וכתבים חשובים; הקומיטה הוא כמו שיחה, רב שיח, דיונים או דיאלוג.

לסיכום אפשר לומר שקאטה היא נדבך חשוב ביסודות הקרטה, היא כוללת בתוכה את הבסיס (קיהון), כוללת בתוכה קרבות (קומיטה) והרבה מעבר לכך. הקאטות אולי נראות כמו ריקוד או הצגת יכולות ראוותנית, אך הן למעשה הספר של כל הסודות של הקרטה וארגז הכלים שממנו נשאבות כל החוכמה והידע שמועבר לנו מהמאסטרים הגדולים של העבר. הקאטה היא גם תרגיל נהדר ומהנה לעשות, אבל היא גם פיסת היסטוריה חשובה שניתנה לנו לדורות ולדורות הבאים.

מקורות:

Clayton, Bruce D., "Shotokan Secret: the hidden truth behind Karat's fighting Origins", Black Belt Books, Ohara Publications, INC., 2004, Ninth edition 2007.

Funakoshi, Gichin, "Karate- ", Translated by Tsutomu Oshima, Kodansha International Ltd. Tokyo, 1973

Nakayama, Masatoshi, "Best Karate", Vol. 5 Heian, Tekki, Kodansha International Ltd. New York, 1979

Nakayama, Masatoshi,"Dynamic Karate", Translated by Herman Kauz, Kodansha International Ltd. Tokyo, 1966

Kane, Lawrenc A. & Wilder, Kris "The Way of Kata" YMAA Publication Center, Boston, MA., 2005